ע"א 24660-07-17

תקציר

במקרה דנן, המערערת, שהתגוררה בשוויץ משנת 1968, הייתה בעלת חלקת קרקע בתל אביב-יפו באמצעות דיירים, עליה היו שני בניינים. המקרקעין נרשמו על שם המשיבים, אשר ביקשו לפנות את המערערת ואת כל הדיירים. המערערת טענה כי אביה המנוח קיבל את הנכס בשנות ה-50 וכי משפחתה התגוררה בו עד שאמה עברה לבית אבות בשנת 2006. בית משפט קמא קבע, כי לא למערערת ולא להוריה היו זכויות חוקיות כלשהן בנכס, נוכח רישומו על שם המשיבים. בית המשפט לא מצא כל ראיה התומכת בטענות המערערת בדבר סמכות בלתי חוזרת או זכאות לפיצויים בעת הפינוי. בית המשפט דחה את תביעת הפיצויים בהיעדר תביעה שכנגד, אם כי לאחר מכן בחן את התביעה לגופה ודחה אותה שוב. ערכאת הערעור אישרה את צו הפינוי, וחייבה את המערערת ואת הדיירים לפנות את הנכס עד ליום 1.8.2018. עם זאת, היא ביטלה את דחייתו המהותית של תביעת הפיצויים על ידי בית משפט קמא, והותירה פתוחה את האפשרות לתבוע פיצויים באמצעות הגשה ראויה. פסק הדין הסתיים ללא הטלת הוצאות על אף אחד מהצדדים, כאשר כל אחד מהם נשא בהוצאותיו שלו.