רע"א 5093/22

תקציר

בפסק הדין שניתן ביום 23.11.2022 בחן בית המשפט בקשת רשות ערעור והחליט לקבלה כאילו ניתנה רשות, ובכך התייחס אליה כאל ערעור שהוגש. בית המשפט קבע כי יש לקבל את הערעור, תוך שהוא פוטר את המערער מהפקדת ערבות, הנדרשת בדרך כלל לכיסוי הוצאות המשיבים הפוטנציאליים לפי תקנה 135(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018. חובה זו מבטיחה כי אם ההוצאות ינבעו מהערעור, יוכל המשיב לגבות אותן בקלות. עם זאת, חובת הפקדת הערבות עלולה לפגוע בזכות הגישה לערכאות. לפיכך, תקנה 135(ב) מאפשרת לבית המשפט שיקול דעת לפטור או להתאים את דרישת הערבות כדי לאזן זכות זו מול האינטרסים של המשיבים. בית המשפט בחן את יכולתו הכלכלית של המערער ואת סיכויי הצלחתו של הערעור, וציין את ספקנותו של בית משפט קמא באשר לסיכוייו של המערער, אך הכיר בחריגים המקובלים בפסיקה למצוקה כלכלית. לגופו של עניין, כאשר מצוקתו הכלכלית של המערער אינה שנויה במחלוקת, ומצבו הכלכלי הוא חלק מנשוא הערעור, עשוי בית המשפט להקל במתן פטור משחרור בערבות. בנוסף, מאחר שהמשיב הוא "נושה מקצועי" (בנק), פוחת הצורך בדרישות ערבות מחמירות בשל יכולות גביית החובות הגבוהות שלו. נוכח חוסר יכולתו של המערער לשלם הנובע מחדלות פירעון כלכלית, ובפרט בסיוע אמו המעורבת אף היא בהליכי חדלות פירעון, הגיע בית המשפט למסקנה כי יש הצדקה למתן פטור מלא בערבות. כל החששות בדבר עיתוי הגשת הערעור לבית המשפט המחוזי נחשבו מחוץ לתחום החלטה זו ויש להתייחס אליהם בנפרד. כתוצאה מכך, הבקשה לפטור התקבלה ללא צו להוצאות נוספות.