ע"פ 9703/02

תקציר

בית המשפט דחה את הערעור על החלטת הערכאה הנמוכה יותר שלא לפסול עצמו מלדון בתיק פלילי. המערער לא הוכיח כל משוא פנים מצד השופט. העובדה ששופט דן בעניינם של כמה שותפים לאותה פרשה ומרשיע את חלקם, אינה פוסלת אוטומטית את השופט מלדון בעניינם של האחרים. הדבר נכון במיוחד כאשר ההרשעה מבוססת על הודאה ולא על תוצאה של משפט מלא. במקרה זה, שותפו של המערער הודה בהאשמות, אך אין זה אומר שהשופט דן מראש בעניינו של המערער או יצר קושי המצדיק פסילה. המערער עדיין יכול להכחיש את האישומים נגדו. בנוסף, התבטאויות כלליות של עורך הדין המייצג את הנאשם השני, שנאמרו בזהירות וללא דעות קדומות, אינן מהוות עילה לפסילה, מה גם שבית המשפט יכול לנקוט משנה זהירות בבואו לשקול אותן. המערער לא הוכיח חשש ממשי מפני משוא פנים, ודברי השופט בדבר החלפת בא כוחו המאוחרת של המערער אינם מצביעים על שיקול דעת מוקדם. ככלל, אין סיבה לחשוד ביכולתו של בית המשפט לדון בתיק ללא משוא פנים, ולכן הערעור נדחה.