פש"ר 56254-10-12

תקציר

בעל חברה, שהיה גם חייב בהליך פשיטת רגל, ובת זוגו, הבעלים הרשמי של החברה, היו בסכסוך על הבעלות בחברה. הנאמן בהליך פשיטת הרגל טען כי החייב הוא הבעלים בפועל של החברה וסיפק מספר ראיות התומכות בכך, ובכלל זה; שתי גרסאות שונות של הסכם ממון, שבאחת מהן נקבע כי החייב הוא הבעלים היחיד, חתמו על חוזים בהם נטל על עצמו החייב התחייבויות אישיות, שימוש של החייב בכספי החברה לצרכים אישיים, ותפקידו של החייב בפעילות החברה לרבות היותו איש הקשר העיקרי והחזקת הרישיונות הנדרשים. המשיבים טענו כי הנאמן פעל בחוסר תום לב, כי אין סיבה להאמין שהחייב הוא הבעלים, וכי הבקשה הוגשה באיחור ניכר. בית המשפט הסכים עם הנאמן בקובעו כי החייב הוא הבעלים וכי אין די בטענות המשיבים כדי לדחות את הבקשה. עוד ציין בית המשפט כי זכויות המשיבים לא נפגעו במהלך ההליך וכי השיהוי בהגשת הבקשה לא היה בלתי מוצדק. כמו כן, בית המשפט הורה להעביר את כל נכסי החברה לקופת הכינוס והאריך את הצו האוסר על מימוש נכסי המשיב ל-60 יום נוספים, או עד לנקיטת הליך רלוונטי על ידי הנאמן.