עת"א 53125-10-13

תקציר

העותר, אסיר שהגיש עתירה נגד מדינת ישראל, ביקש לתקן את חוק השחרור המינהלי בטענה שהוא מפלה שכן הוא אינו חל עליו. עוד טען כי יש לספק לו שטח תא גדול יותר. עם זאת, בית המשפט לא מצא טעם בעתירה. נפסק כי בקשתו של העותר לתיקון חקיקה ראשית אינה מנומקת ונעדרת יסוד חוקתי, בעוד טענתו להפליה מזדמנת אינה מבוססת. באשר לשטח תאו, ציין בית המשפט כי טענות העותר סותרות את תגובתו המפורטת של המשיב, והחלטתו לחזור בו מחלק זה של העתירה הייתה ניסיון לנהל את ההליך באופן סלקטיבי. לפיכך נדחתה העתירה לגופה, והעותר חויב לשלם לאוצר המדינה הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ בעשרה תשלומים שווים. החלטה זו התקבלה תוך התחשבות בעברו של העותר בהגשת עתירות רבות חסרות בסיס, אשר גרמו לצרות מיותרות והפנו משאבים מתיקים מהותיים. בית המשפט הדגיש כי על העותרים לברר את ההליכים שהם יוזמים ולהתמקד בעניינים אמיתיים.