ו"ע 6809-06-11

תקציר

הערעור מבקש לבטל החלטה הדוחה בקשה לפטור ממס שבח במכירת חלקת מקרקעין, בנימוק שהיא שימשה במישרין את המערערת - המוגדרת כמוסד ציבורי לפי חוק מיסוי מקרקעין. החלטת המשיב מתקבלת מאחר שהמערערים לא הוכיחו כי הם השתמשו בחלקה במשך 80% מתקופת בעלותם, או כי השימוש במקרקעין היה ישיר ולא עקיף. הגינה בחלקה, ששימשה לכאורה את העובדים למנוחה, לא הוכחה כקיימת במשך רוב בעלותה של המערערת. כמו כן, השימוש בגן לא נחשב ישיר, שכן הוא היטיב עם העובדים בעקיפין, ולא היה חלק מפעילות המוסד. עוד נטען בערעור כי לא ניתן לפצל את החלקה ולמכור אותה בנפרד, אך השופט חולק עליה ומדגיש כי דיני המס יכולים לסטות מדיני הקניין, ומאפשרים להעריך עסקאות על פי תוכנן הכלכלי. בנוסף, הזמן שנדרש להיענות לבקשת המערערת לפטור ממס אינו נחשב בלתי סביר, שכן החוק אינו קובע סנקציה בגין עיכובים מינהליים. לבסוף, השופט מציין כי הערעור אינו מצדיק פסיקת הוצאות בשל השיהוי של המשיב בהכרעה בהתנגדות ומציע לצדדים לשקול מחדש הצעת פשרה קודמת. לפיכך הערעור נדחה, כאשר השופט מעודד את הצדדים לבחון מחדש הסדר פשרה אפשרי.