תה"ג 56517-11-16

תקציר

המשיב, שעמד בפני הסגרה לצרפת כדי לרצות את יתרת עונש המאסר שנגזר עליו בגין עבירות כלכליות ולעמוד לדין בגין בריחה ממשמורת חוקית, ביקש לשקול מחדש את החלטת בית המשפט לעצרו עד להסגרתו. המשיב טען, כי מאז החל מעצרו בישראל השתנה משך הזמן שהיה אמור לשהות בכלא בצרפת, והחלטות קודמות של בית המשפט בעניין מעצרו התיישנו. הוא גם הדגיש את קשריו המתהדקים עם ישראל, כולל מגורי אשתו ולידת בנו בארץ, וטען כי החשש מבריחתו אינו תקף עוד. עם זאת, בית המשפט דחה את בקשתו, בנימוק של נסיבות שלא השתנו וסכנת הבריחה עדיין קיימת. בית המשפט התייחס להחלטות קודמות שביססו חשש ממשי לבריחה, במיוחד נוכח מעשיו של המשיב בעבר, וציין כי עדיין קיים יסוד ממשי להאמין כי יעשה כל שביכולתו כדי להימנע מחזרה לצרפת. עם יתרת עונשו של המשיב בצרפת, בשילוב עם העונש הפוטנציאלי בגין אישום הבריחה, קבע בית המשפט כי נותרה תקופת מאסר משמעותית לריצוי, המצדיקה את המשך המעצר. יתר על כן, בית המשפט הדגיש כי התקדמות הליכי ההסגרה מעצימה את ההצדקה למעצר, והשווה את המצב להכרזה על אדם כאשם. גם פסקי דין קודמים אישרו את החשש מפני בריחת המשיב. מכאן הגיע בית המשפט למסקנה כי לא התקיימו נסיבות חדשות המצדיקות את שינוי צו המעצר הקודם, והבקשה לעיון חוזר נדחתה.