ע"א 8587/07

תקציר

פסק הדין בתיק זה נסוב סביב תביעת נזיקין בה טוען המערער כי מחלת הפרקינסון שלו נגרמה כתוצאה מחשיפה לחומרים מסוכנים עקב רשלנות המשיב במקום עבודתו. בית משפט קמא קבע בעבר כי לא הוכח קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של המערער לבין מחלת הפרקינסון שלו. מסקנה זו התבססה על חוות דעתו של פרופ' מלמד, שסבר כי אמנם חשיפה לחומרים מסוימים עשויה להיות קשורה לתסמונת פרקינסון, אך היא אינה גורמת למחלת פרקינסון, שהאטיולוגיה שלה אינה ידועה. פרופ' אמיתי, המומחה מטעם המערערת, ניסה לערער על ההבחנה בין מחלת פרקינסון לתסמונת, אך טענותיו נמצאו בלתי מספקות ובלתי נתמכות בספרות המדעית על ידי בית המשפט. יתר על כן, הראיות שהוצגו, לרבות מחקריו של פרופ' אמיתי, לא נמצאו מספיקות לביסוס קשר סיבתי, מה גם שהן התייחסו יותר לתרחישי חשיפה ארוכי טווח ולא התייחסו באופן משכנע לתקופת החשיפה הקצרה של המערער. בית המשפט הסתמך גם על ממצאים עובדתיים בדבר ציר הזמן של הופעת המחלה ועל השיקולים ההגיוניים שלא תמכו בטענות המערער. יתר על כן, הטענות על הגיל הצעיר של הופעת המחלה וגורמי אורח החיים לא היו קשורים באופן משכנע לקשר סיבתי. הכלל "דבר מעיד על עצמו" והתיאוריות החלופיות של המערער, כמו האצת המחלה עקב החשיפה, נדחו אף הן מחוסר ראיות. לבסוף, פסק הדין הכיר בהחלטת המוסד לביטוח לאומי להכיר במערערת כנפגעת עבודה, אך הבהיר כי קביעות אלה אינן מחייבות הליכים משפטיים. אשר על כן, הערעור נדחה, תוך הכרה במצבו של המערער, ובכך נמנע הטלת הוצאות.