ת"פ 8200/07

תקציר

האירוע החל כאשר הבינה המתלוננת כי התיק שלה, שהכיל חפצים אישיים וכסף מזומן, נעלם ממסיבת בת מצווה. היא חשדה בנאשם, שישב בסמוך למקום הנחת התיק, ויצאה בריצה מאולם האירועים אחריו. המתלוננת מצאה את הנאשם ברכבו ודרשה את תיקה בחזרה. הנאשם סירב וניסה להימלט מהמקום. המתלוננת פתחה את דלת הרכב וניסתה לשלוף את תיקה, תוך שהיא אוחזת בדלת הרכב ובהגה בעוד הנאשם מנסה לנסוע. תחילה נסע הנאשם לאחור, לאחר מכן עבר לנהיגה, האיץ וגרם למתלונן להיאחז בו כל חייו. בסופו של דבר היא עזבה את הרכב ונפלה על הכביש כשהיא סובלת מחבלות שהצריכו טיפול ממושך. בתוך כך, נסע הנאשם מהמקום מבלי לבדוק את מצבו של המתלונן, ובהמשך הואשם בגניבה לפי סעיף 384 לחוק העונשין, חבלה בכוונה לגרום חבלה חמורה ונטישה לאחר חבלה לפי סעיפים 329 ו-64א לחוק העונשין, בהתאמה. מהראיות עולה כי הנאשם ישב בסמוך לתיקו של המתלונן ויצא מאולם האירועים זמן קצר לאחר מכן כשהשקית ברשותו. הוא נראה במצלמה לוקח את התיק ממקומו ליד רחבת הריקודים ויוצא איתו. טענותיו של הנאשם כי לא לקח את השקית נדחו, ובית המשפט מצא אותו אשם בגניבה, כפי שהואשם. באשר לתקרית הנהיגה, מצא בית המשפט כי גרסתה של המתלוננת לאירועים אמינה במידה רבה. עדי ראייה אישרו כי היא נתלתה על רכבו של הנאשם, והנאשם עצמו הודה בסופו של דבר כי נסע לאחור, למרות שהכחיש זאת בתחילה. בית המשפט מצא כי סביר שהמתלוננת ניסתה למנוע מהנאשם לצאת עם תיקה, וכי הנאשם היה מודע להימצאותה בסמוך לרכבו, אך המשיך בנסיעה, האיץ ולבסוף גרם לנפילתה. עוד קבע בית המשפט כי היה על הנאשם לדעת כי ייתכן שהמתלוננת נפגעה, אך לא לעצור ולבדוק מה שלומה, כנדרש בחוק. עם זאת, בית המשפט זיכה את הנאשם מחבלה בכוונה לגרום חבלה חמורה, שכן הכוונה הנדרשת לא הוכחה. תחת זאת, בית המשפט הרשיע אותו בעבירה הפחותה של חבלה חמורה לפי סעיף 333 לחוק העונשין, וכן נטישה לאחר פגיעה. הנאשם הופנה לקבלת תסקיר שירות מבחן והטיעונים לעונש נקבעו למועד מאוחר יותר.