ת"א 17013-07-18

תקציר

נראה כי פסק דין ארוך זה נסוב סביב סכסוך חוזי בין שני צדדים - התובעת, המכונה 'נעלי לוקסי 2000 יבוא ושיווק בע"מ', המיוצגת על ידי משה כהן, והנתבעת, 'אסרף ירון חברה לבניין בע"מ', בבעלותו ובניהולו של אסרף. פסק הדין דן ומכריע במספר סוגיות מרכזיות הנוגעות לפרשנותם ולביצועם של שני הסכמים מרכזיים מיום 7.7.2014 ו-21.11.2016, שנחתמו בין הצדדים. ראשית, פסק הדין קובע כי החוזה מיולי 2014 אינו "חוזה אחיד" כפי שנטען על ידי הנתבעים, ודוחה את טענותיהם כי הוא כלל תנאים מפלים. היא מדגישה כי הנתבעים לא הביאו ראיות התומכות בטענותיהם. בפסק הדין מובהר כי החוזה נערך בין התובעת לבין החברה הנתבעת, כאשר אסרף חתם בשם החברה, ולא באופן אישי. באשר להיקף השירותים והתמורה שהותוו בחוזה משנת 2014, השופטת מסכימה עם פרשנותה של התובעת. התמורה הכוללת נקבעה על 6,250,000 ₪, כולל מע"מ, עבור כל פרויקט הבנייה, בין אם מדובר בבניית 8 או 10 דירות, כאשר הנתבעת תישא בכל ההוצאות. בית המשפט דוחה את תביעת הנתבעת לתשלומים נוספים בגין הגדלת שטח הבנייה. לאחר מכן, פסק הדין מתעמק בסוגיית חדלות הפירעון בתשלומים, ובוחן גרסאות סותרות שהציגו הצדדים. התובעת טענה כי הנתבעת לא שילמה לספקים ולקבלני משנה, ואילו הנתבעת טענה מנגד כי התובעת עקפה אותם וביצעה תשלומים ישירים. השופט פוסק לטובת הנתבע וקובע כי התובעים לא הוכיחו את טענתם וכי הנתבע לא הפר את החוזה בעניין זה. בית המשפט מתייחס גם למסמך מיום 19.10.2016, המפרט את כוונות הצדדים בנוגע להשלמת פרויקט הבנייה, אך מציין כי הוא אינו חתום על ידי הנתבעים ולכן אינו מחייב. ההסכם השני, מיום 21 בנובמבר 2016, נדון בהרחבה. השופט מפרש הסכם זה כפשרה בין הצדדים, המחייבת את התובע לשאת בכל העלויות להשלמת הפרויקט, ואת הנתבע להמשיך בבנייה. התובעת אינה רשאית לדרוש מהנתבעים תשלומים נוספים מעבר להסכם זה. באשר לעיכובים הנטענים בהשלמת הפרויקט, נקבע בפסק הדין כי הנתבעת עמדה בלוחות הזמנים. לפיכך, נדחות תביעות התובע לפיצויים בגין עיכובים, לרבות תשלומי דיירים ועלויות מימון. השופט מורה לנתבעת להשיב לתובע סך של 1,287,996 ₪ (כולל מע"מ), המייצג תשלומים ששילמה התובעת מעבר לסכום ההשהיה הנקוב בחוזה משנת 2014, טרם חתימת ההסכם החדש. עם זאת, תשלומים שבוצעו לאחר 21 ביוני 2016 אינם ניתנים להחזר, בהתאם לתנאי ההסכם החדש. התביעה האישית נגד אסרף, הבעלים והמנהל של החברה הנתבעת, נדחית. התובעת לא הביאה ראיות לכך שאסרף עצמו נטל על עצמו את החוזה או כי התקיימו התנאים להרמת מסך התאגיד. בתביעה שכנגד ביקשה הנתבעת להשיב תשלומים מסוימים ולפצות בגין פגיעה במוניטין. פסק הדין פוסק לנתבע 39,681 ₪ בגין שיקים שלא נפרעו, שינוכו מהסכומים המגיעים לתובע. יתרת התביעה שכנגד נדחית, לרבות הבקשה לפיצוי בגין נזקי מוניטין, שכן לא הוכחה. לבסוף, הנתבע חויב לשלם לתובע סך של 1,248,315 ₪ כולל מע"מ, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. לתובע נפסק שכר טרחת עורך דין בסך 120,000 ₪ בגין התביעה העיקרית ו-90,000 ₪ בגין דחיית מרבית התביעה שכנגד. גם התביעה נגד אסרף באופן אישי נדחית.