ת"א 2458-03-09

תקציר

התובע תבע את הנתבע למתן פסק דין הצהרתי ותיקון רישום לגבי שתי חלקות קרקע סמוכות, בטענה כי אביו ז"ל החזיק בהן בתקופת המנדט וכי הוא ירש אותן. הנתבע טען כי יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות, שכן הליכי הפשרה שרשמו את המקרקעין על שם הנתבע הסתיימו בשנת 1958, למעלה מחמישים שנה לפני הגשת התביעה. בית המשפט הסכים כי התביעה התיישנה, וקבע כי התובע לא נקט זהירות סבירה לבירור העובדות. יתר על כן, גם לגופו של עניין, התביעה הייתה נכשלת משום שהתובע לא הוכיח את זכותו בנכס שבמחלוקת ולא הראה כי הרישום על שם הנתבע היה מזויף. בית המשפט הדגיש כי אי ידיעת הליכי הפשרה אינה יכולה להצדיק את תיקון הרישום או לשמש בסיס להארכת תקופת ההתיישנות. לפיכך נדחתה התביעה, והתובע חויב לשלם לנתבע 15,000 ₪ הוצאות ושכר טרחת עורך דין.