ת"א 43232-04-22

תקציר

המשיב, אייל, הגיש תביעה נגד החברה המבקשת לאכיפת הסכם או לחילופין לתשלום בשל הפרתו. ההסכם המדובר לא כלל סעיף בוררות. אייל הגיש גם בקשה לעיקול זמני של נכסי החברה. לאחר מכן הגישה החברה בקשה לדחיית העיקול, שנדחתה על ידי בית המשפט. שבוע לאחר מכן הגישה החברה בקשה להקפאת הליכים, בטענה כי קיים הסכם בוררות תקף. החברה טענה כי ההסכם השני בין הצדדים הוא המשך להסכם הראשון, שכלל סעיף בוררות מחייב. אייל התנגד לבקשה, בטענה שהחברה לא הגישה את הבקשה בהזדמנות הראשונה, ולא הראתה כל כוונה לבצע את הפעולות הדרושות לקיום הבוררות. החברה טענה כי גם אייל התמהמה בהגשת תביעתו. בית המשפט בחן את הפסיקה בנושא ומצא כי החברה לא העלתה את התביעה להקפאת הליכים בהזדמנות הראשונה, ואף לא הראתה נכונות לבצע את הפעולות הנדרשות לבוררות. כמו כן, בית המשפט מצא כי טענת החברה כי פנתה ליו"ר לשכת עורכי הדין בנוגע לבורר למעלה משנה קודם לכן אינה כנה, שכן היא לא נקטה צעדים נוספים לקראת בוררות. לפיכך, דחה בית המשפט את בקשת החברה להקפאת הליכים והורה לחברה לשלם את הוצאות בקשתו של אייל.