בג"צ 5171/08

תקציר

העותרים העלו טענה להפליה ביחס לפיצויים המשולמים לנכי צה"ל המובטלים באופן חלקי או מלא מעבודתם בשל טיפול רפואי לפי תקנות הנכות (טיפול רפואי), תשי"ד-1954, כפי שתוקנו בשנת 2008, לעומת הפיצויים המשולמים לנפגעי תאונות עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי בגין אובדן כושר עבודה. העותרים טענו כי התקנות מפלות לרעה נכי צה"ל המובטלים חלקית בשל מצב רפואי קבוע, וביקשו לבטל או לתקן את התקנה הרלוונטית. המשיבים טענו כי שני ההסדרים משרתים תכליות שונות – שיקום נכי צה"ל לעומת ביטוח לנפגעי תאונות עבודה – ואינם ברי השוואה. בית המשפט הסכים עם המשיבים כי קיים קושי מובנה בהשוואה בין שני ההסדרים בשל תכליותיהם, מרכיביהם ועקרונותיהם השונים. בית המשפט הדגיש כי הסדר הנכות לחיילי צה"ל מבטיח שוויון ביניהם, וציין כי שינוי הסדר הת"ר החלקי עלול להוביל לעיוותים ואי שוויון חדשים בין נכי צה"ל לבין עצמם. בית המשפט הגיע למסקנה כי השוואה כזו צריכה להיות מהותית ולהביא בחשבון את ההבדלים בין ההסדרים, ולכן נכי צה"ל אינם מופלים לרעה ביחס לנפגעי תאונות עבודה. העתירה נדחתה.