ע"פ 253/66

תקציר

בית המשפט העליון הכריע בערעור שעניינו תיק פלילי בו הואשם המשיב בשני סעיפים: גרימת מותם של שני אנשים בנהיגה רשלנית ונהיגה בחוסר זהירות, שהובילה לתאונת דרכים עם תשעה פצועים. המשפט בבית משפט השלום נדחה מספר פעמים. במועד שנקבע לא הופיע התובע, והשופט דחה את האישומים נגד המשיב בנימוק של תקנות פרוצדורליות. המדינה ערערה לבית המשפט המחוזי, וזה נדחה. בית המשפט העליון קיבל את הערעור וביטל את החלטות הערכאות הנמוכות יותר. בית המשפט קבע כי השופט שגה כשדחה את האישומים, בהתחשב בנסיבות המקלות. היעדרותו של התובע נבעה מסיבות חריגות: התובע שמונה בתחילה היה צריך להגיע למשפט נוסף, ומחליפו חלה. יתר על כן, הסנגור הסכים לדחייה נוספת של המשפט. בית המשפט הדגיש את האינטרס הציבורי במשפטים פליליים ואת עיוות הדין הפוטנציאלי שעלול לנבוע משיקולים פרוצדורליים. בית המשפט קבע כי היה על השופט לדחות את המשפט ולא לבטל את האישומים, במיוחד לאור חומרת העבירות. בית המשפט התייחס גם להתנהלותה הפסולה של הפרקליטות בכך שלא הגישה בקשה רשמית לדחייה, והסתמך על רישומים המעידים על נימוקיה לבקשת הדחייה. ככלל, הודגש בהחלטה כי אין לפגוע בניהול תקין של משפטים פליליים מטעמים פרוצדורליים, במיוחד כאשר הדבר עלול לגרום לעיוות דין. התיק הוחזר לבית משפט השלום להמשך הליכים.