בג"צ 959/13

תקציר

השאלה המרכזית העומדת בעתירה היא האם הפקעת בית דג'אני ראויה והכרחית לצורך הקמתו והפעלתו של מסוף המעבר, והאם ההפקעה במתווה שנבחר היא מידתית. הקרקע שעליה בנוי בית דג'אני הופקעה מכוח פקודת הקרקעות, המקנה לשר האוצר סמכות להפקיע קרקע לצרכי ציבור. הצורך הציבורי בהפקעה מעוגן בסעיף 3(1) לפקודת הקרקעות, המצדיק הפקעה לצורך "מחנה צבאי, תחנת משטרה, בית סוהר או מתקן או אתר המשמש לצרכים צבאיים או ביטחוניים". בית המשפט קבע כי הרחבת מסוף המעבר משרתת צורך ציבורי, שכן היא משפרת את הגישה אליו ומיטיבה עם תושבי רכס שועפאט. יתר על כן, בית המשפט מצא כי ההפקעה נחוצה להשגת מטרות מבצעיות וביטחוניות. עוד נמצא כי הפגיעה בעותר היא מידתית לטובת הציבור, שכן המבנה מהווה איום ביטחוני והפקעתו תאפשר הוספת נתיבי גישה ומקומות חניה הדרושים לתפעולו היעיל של המסוף. לפיכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי ההפקעה עומדת בדרישות החוק ואין להתערב בה. בנוסף, דחה בית המשפט את טענות העותר בדבר הבטחות מנהליות וזכות הטיעון להפרות. היעדרותו של העותר מביקור באתר שערכה הוועדה המייעצת לא פגעה בזכותו לטעון, שכן ניתנה לו הזדמנות מספקת לטעון את טענותיו במהלך הדיונים. לבסוף, קיבל בית המשפט את המלצת הוועדה המייעצת לדחות את תשלום הפיצויים עד לקביעת בעלי הקרקע המופקעת. השופטת ברק-ארז, אף שהסכימה עם פסק הדין, הציעה למשיבים לשקול מחדש את האפשרות לאפשר לעותר להשתלב בשימוש בקרקע המופקעת. השופט דנציגר הסכים עם פסק דינה והערותיה של השופטת ברק-ארז.