ת"א 58271/96

תקציר

בית המשפט דחה את תביעת ההתיישנות של הנתבעת, ודחה את תביעת התובעת לפיצוי לפי שתי פוליסות ביטוח חיים, לרבות ביטוח אובדן כושר עבודה, בעקבות תאונה שאירעה ביום 6.8.92. על פי חוק חוזה הביטוח, חלה התיישנות של שלוש שנים על תביעות ביטוח, החל ממועד אירוע הביטוח. במקרה זה, התאונה עצמה הייתה האירוע הביטוחי, ובית המשפט קבע כי מועד התאונה, 6.8.92, סימן את תחילתה של תקופת ההתיישנות. מאחר שהתובע הגיש את התביעה רק ביום 8.8.96, מעבר לחלון הזמן של שלוש שנים, קבע בית המשפט כי התביעה התיישנה. בית המשפט דחה את טענת התובעת כי תיק הביטוח לא היה מועד התאונה אלא מועד התגבשות הנכות לצמיתות. בית המשפט פירש את תנאי הפוליסה ואת הדין החל כדי להגיע למסקנה כי התאונה גרמה לחבות, והפך את מועד התאונה לקבע. בנוסף, בית המשפט לא מצא טעם בטענתה החלופית של התובעת המבוססת על סעיף 9 לחוק ההתיישנות, המתייחס להודאות הנתבעת. התובע לא הציג כל הודאה בכתב או הודאה בחבות מצד הנתבעת. השופטת גם הביעה תמיהה על השיהוי של התובעת בהגשת התביעה ורמזה כי ניתן היה להגישה מוקדם יותר, מבלי להמתין לעלייה אפשרית בדירוג הנכות. בסופו של דבר, פסק בית המשפט נגד התובע בשל תקופת ההתיישנות שפגה, והדגיש כי אין ביכולתו לכופף את פרשנות החוק כדי להקל על מצבו של התובע. פסק הדין ניתן ביום 5.4.98 והמזכירות הופנתה למסור העתקים לבאי כוח הצדדים.