סע"ש 50524-03-22

תקציר

פסק הדין מקבל את תביעת התובעת בחלקה, ומורה לנתבעים לשלם לתובעת סך של 47,391 ₪ שכר שלא שולם עבור התקופה הראשונה להעסקתה, המוגבלת לתקופה שבין מרץ 2015 לאוגוסט 2018 בשל תקופת ההתיישנות. התובעת זכאית גם ל-11,855 ש"ח דמי הבראה, 848 ש"ח לפדיון חופשה ו-18,008 ש"ח כפיצוי בגין היעדר פיקדונות לביטוח פנסיוני, כולם יישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועדים נקובים. הנתבעים רשאים לנכות מסכומים אלה סכום של 10,000 ₪ בלבד, אשר שולם לתובע בתום החשבון. בנוסף, נפסק לתובע הוצאות משפט בסך 6,000 ₪. החלטה זו מתבססת על המסקנה כי גרסת התובע לאירועים בנוגע לשכר שלא שולם בתקופה הראשונה אמינה יותר, בעוד הנתבעים לא הביאו ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיהם לתשלום. השופטים התרשמו מעדויותיהם של התובע, בלומה ושמואל. קביעת שכרה של התקופה השנייה הושפעה גם מיכולתה של התובעת לארגן את שעות עבודתה ולנוח באופן סביר במהלך היום, שכן היא לא התגוררה בדירה. השופטים הדגישו כי לנתבעים נגרם נזק ראייתי עקב איחור בהגשת התביעה, שהביא לאי יכולתו של המנוח להעיד. עוד ציינו כי טענות התובע בנוגע לחלק מרכיבי פסק הדין לא היו מפורטות או משכנעות. למרות זאת, רוב דרישותיה של התובעת התקבלו, והנתבעים חויבו לשלם את התשלומים הנקובים בתוך 30 יום, עם אפשרות לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מיום פרסומו.