תת"ע 51693-05-16

תקציר

הכרעת הדין דנה בסמכות השיפוט ובגזר הדין של קטין שביצע עבירות תנועה. השופט דן בהרחבה בתכליתו ובפרוצדורותיו של בית המשפט לנוער, תוך הדגשת תפקידו השיקומי וחשיבות ההתחשבות בנסיבותיו הפרטניות של הנאשם. לדברי השופט, מטרתו של בית המשפט לנוער היא לסייע לקטינים בתחילת דרכם ולהדריך אותם לקראת הפיכתם לאזרחים שומרי חוק. בית המשפט מכיר בכך שהמקרה הנוכחי כולל עבירות תעבורה חמורות, לרבות נהיגה ללא רישיון ונהיגה בשכרות. עם זאת, השופט מציין כי עבירות אלה הן פליליות באופיין ויש להתייחס אליהן באופן שונה מעבירות תנועה אחרות. השופט מפנה לכוונת המחוקק העומדת מאחורי סעיף 45ב לחוק הנוער, אשר מוציא עבירות ספציפיות אלו מסמכותו של בית המשפט לתעבורה ומקנה סמכות לבית המשפט לנוער. השופט מפרש זאת כהבחנה ברורה של המחוקק, ממנה משתמע כי הרשעה אינה צריכה להיות התוצאה האוטומטית במקרים כאלה. תחת זאת, על בית המשפט לפעול על פי הנהלים הרגילים של בית המשפט לנוער, תוך מתן משקל רב לאינטרסים הפרטיים של הקטין, לגילו ולהצלחת שיקומו. במקרה זה, גילו הצעיר של הנאשם, הליך השיקום המוצלח והסיכוי הנמוך לפגיעה חוזרת הם שיקולים להקלות. השופט מחליט שלא להרשיע את הנאשם אלא מטיל עליו אמצעי טיפול שונים, בהם עבודות שירות, קנסות כספיים ומאסר על תנאי. החלטה זו נועדה לעודד את הנאשם להמשיך במסלול השיקום שלו ומכירה במאמצים שהשקיע. הכרעת הדין מכירה בחומרת העבירות, אך מגיעה למסקנה כי הגישה השיקומית מתאימה יותר במקרה זה.