ע"א 2654/19

תקציר

המבקשת ביקשה לעכב את הפינוי ממקום מגוריה, עד לתוצאות ערעורה על החלטת בית המשפט המחוזי שדחה את טענתה לזכויות חכירה בנכס. הבית נבנה על קרקע שהוחכרה על ידי חמותה, אך הנכס שועבד לבנק על ידי חמיה של המבקשת, והבנק פתח בהליכים לאכיפת המשכנתא בעקבות קריסת החברה של בעלה. בית המשפט המחוזי דחה את תביעתה של המבקשת, והוביל אותה להגיש ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע. המבקשת טענה כי יש לה סיכוי טוב להצליח בערעור וכי עיכוב הפינוי הוא במאזן הנוחות, שכן לה ולילדיה הקטינים ייגרם נזק בלתי הפיך אם יפונו. הבנק התנגד לבקשה, בטענה שסיכויי ההצלחה נמוכים ונזק מהותי שנגרם מאיחור במימוש הנכס. עם זאת, בית המשפט נעתר לבקשת המבקש לסעד זמני עד להכרעה בערעור. הדבר היה מוצדק בשל אופי המגורים של הנכס, סכום ההפקדה המשמעותי והקושי להחזיר את המצב לקדמותו אם הבית יימכר. על המבקש להפקיד פיקדון בסך 500,000 ₪, והערעור יישמע בקרוב. פסק הדין נועד להגן על זכויות המגורים של המבקשת ולמנוע נזק בלתי הפיך, למרות האתגרים העומדים בפניה בהוכחת טענותיה.