בג"צ 1703/92

תקציר

פסק הדין עוסק במחלוקת משפטית הנוגעת למימון הוצאות הביטחון של אל על על ידי ממשלת ישראל. הוויכוח נסוב סביב השאלה האם תמיכה כספית זו מהווה סובסידיה מפלה המעדיפה את אל על פני חברת תעופה אחרת, כאל. בית המשפט מנתח את המסגרת החוקית לסבסוד ממשלתי, ומדגיש כי עליה לעלות בקנה אחד עם עקרונות של הגינות, שוויון ואי-אפליה. בית המשפט בוחן האם נמנעת באופן בלתי הוגן מ-CAL תמיכה דומה למרות צרכים ביטחוניים דומים. הוא דן ברלוונטיות של גורמים שונים, כגון מעמדה של אל על כמוביל ארצי ואופי הבעלות הממשלתית. דיון מכריע מתעורר סביב השאלה האם הרמת מסך ההתאגדות חושפת את כ.א.ל כשלוחה גרידא של בעלי החקלאים שלה, ובכך משפיעה על עקרון השוויון. השופט חשין, המייצג את דעת הרוב, אינו מוצא כל הצדקה לטענות האפליה של כ.א.ל, בקובעו כי כל סובסידיות המיטיבות עם כאל מגדילות בעקיפין את היצוא החקלאי. פסק הדין מתייחס להקשרים כלכליים ומדיניים רחבים יותר, ומצביע על כך שיחס שונה לאל על מוצדק מתוקף תפקידה הייחודי. השופט ברק, חולק על כך, טוען כי החלטת הממשלה מפלה לרעה את כ.א.ל שלא כדין מבלי להציג שוני רלוונטי המצדיק את היחס הבלתי שוויוני על בסיס הוצאות ביטחון בלבד. פסק הדין מסתיים בדחיית עתירתה של כאל לטיפול סבסוד שוויוני, תוך הדגשה כי הסובסידיות אינן צריכות להיות הומוגניות בין מגזרים שונים. למרות השינויים בשיטת הסובסידיות במהלך ההליך, בית המשפט שומר על שיקול דעתו המבוסס על עקרונות יסוד ולא על פרטי מדיניות משתנים.