ע"א 34639-07-13

תקציר

בית המשפט דחה את הערעור בהתבסס על מספר קביעות מרכזיות. ראשית, היא הסכימה עם קביעתו של בית משפט קמא כי המערערת לא הסבירה למשיבה את משמעות ההסכם, וכתוצאה מכך לא הבינה את התנאים. מאחר שההסכם היה מורכב וחסר בהירות, פסק בית המשפט לטובת המשיב וקבע כי המערערת אינה זכאית לשכר הטרחה הקבוע בהסכם. בית המשפט הדגיש כי על אנשי מקצוע החותמים על הסכמים עם לקוחות מוטלת חובה מוגברת לוודא את הבנתם את המסמך, דבר שהיה חסר במקרה זה. זאת ועוד, בית הדין תמך בהערכת בית משפט קמא את שעות העבודה הנטענות של המערער ואת קביעת שכרו לאחר מכן. צוין, כי המערערת לא הביאה ראיות מספיקות כדי להצדיק את מספר השעות הנתבע וכי הערכתו של בית משפט קמא את השכר הראוי הייתה סבירה. בית המשפט הדגיש כי קביעת שכר הולם נעשית בכל מקרה לגופו ומתבססת על הראיות שהוצגו, ולכן אין זה ראוי שערכאת הערעור תתערב אלא אם קיימת הצדקה ברורה. מאחר שהמערער לא עתר לתגמול הולם, החלטתו של בית משפט קמא לפסוק לו שכר טרחה כאמור הייתה מחווה סבירה, במיוחד נוכח מתן השירותים המשפטיים הבלתי מעורערים והתוצאה המוצלחת. משכך, נדחה הערעור, והמערערת נדרשה לשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. ההפקדה הראשונית על ידי המערערת תועבר למשיב. פסק דין זה ניתן בהיעדרם של שני הצדדים והיה אמור להימסר להם על ידי המזכירות.