סע"ש 9091-02-18

תקציר

התובע, עובד שעבד אצל הנתבעת, טען כי קיבל שכר שונה מהסכום הנקוב בתלושי השכר שלו, והגיש תביעה נגד מעסיקו להוכחת טענה זו. התובע טען כי לא נמסרה לו הודעה על תנאי העסקתו, וכי תלושי השכר שלו לא שיקפו את שכרו בפועל, אשר שולם במזומן. עוד טען כי פוטר ללא הודעה מוקדמת או שימוע, ותבע פיצויים בגין עוגמת נפש, וכן הטבות נוספות הקשורות להעסקתו כגון דמי חגים, דמי אש"ל ודמי נסיעה. מנגד, הנתבעת טענה כי התובע סירב לחתום על ההודעה על תנאי העסקתו, והציגה ראיות לכך ששכרו של התובע שולם כראוי בהתאם לתנאי העסקתו. בית המשפט פסק לטובת התובע בחלקו. נפסק כי הנתבעת לא מסרה לתובע הודעה מוקדמת על תנאי העסקתו, והורתה לנתבעת לשלם 5,000 ₪ פיצוי בגין כך. בנוסף, קיבל בית הדין את ראיות הנתבעת בנוגע לשעות העבודה וימי העבודה של התובעת, ומצא כי התובעת עבדה 36.25 שעות שבועיות בממוצע. גם תביעתו של התובע לוותק גבוה מזה שהכיר הנתבע לא צלחה, שכן התובע לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בתביעתו. כמו כן, בית המשפט קבע כי התובע לא הוכיח כי הסכומים הנקובים בתלושי השכר שלו אינם מדויקים, והטיל את נטל ההוכחה על התובע מאחר שקיבל את התלוש ושולם לו מדי שבוע. גרסת הנתבעת לאירועים בנוגע לשכרו של התובע התקבלה, ונמצא כי השכר שולם כראוי, בהתאם להנחיות שירות התעסוקה. גם תביעות התובע לפיצויים בגין פיטוריו נדחו, שכן בית הדין מצא כי הוא לא פוטר, אלא נטש את עבודתו. זאת ועוד, תביעותיה של התובעת לדמי חגים, דמי אש"ל, דמי נסיעה ופיצוי בגין אפליה והשפלה נדחו כולן מחוסר ראיות. עם זאת, בית הדין מצא כי הנתבעת לא שילמה לתובעת את שכרה עבור חודש נובמבר 2017, והורה לנתבעת לשלם לתובעת עבור שלושה ימי עבודה. בסך הכל חויבה הנתבעת לשלם לתובע 4,610 ₪, ולשני הצדדים הייתה זכות לערער על ההחלטה בתוך 30 יום. ההוצאות לא נפסקו לאף אחד מהצדדים.