דנ"א 5261/19

תקציר

בית המשפט בחן בקשה לדיון נוסף בפסק דין והגיע למסקנה כי יש לדחות את הבקשה, שכן היא אינה עומדת באמות המידה הקבועות בסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984. סעיף זה מאפשר דיון נוסף רק אם פסק דין של בית המשפט העליון סותר פסיקה קודמת או אם פסק הדין מציג סוגיות משמעותיות, נוקשות או חדשות המצדיקות בחינה נוספת. בית המשפט ציין כי דיונים נוספים מסוג זה הם נדירים וחריגים. המקרה שלפנינו עסק בהערכת הפיצוי בגין חלקות קרקע שהופקעו בעבר, תוך הבטחת קבלת פיצוי הוגן המשקף את שווי השוק של הקרקע, כפי שנקבע בפסיקה קודמת. השופט א' שטיין דן בשתי חלופות פיצוי: האחת מבוססת על רווחי המדינה משימוש בקרקע והשנייה על הכנסות פוטנציאליות מחכירה. עם זאת, לא הייתה הסכמה בין השופטים על השיטה, והובעו דעות שונות. העדפתו של השופט שטיין לדמי חכירה מבוססי שוק התיישרה עם הפסיקה הקיימת, אם כי השופט י' קרא לשקול פיתוח עתידי אפשרי, דבר המשקף סטייה מעמדתו של שטיין. למרות חילוקי דעות לגבי המתודולוגיה הספציפית, פסק הדין לא שינה את אמות המידה המשפטיות הרווחות בנוגע להערכת פיצויים. בית המשפט הדגיש כי מקרה זה אינו מחייב דיון נוסף תחת אמות מידה מחמירות, המשפיעות בעיקר על תביעות ישנות בעלות רלוונטיות פוחתת. לפיכך, הבקשה לדיון חוזר נדחתה, תוך חזרה והדגשה כי דיון נוסף אינו דומה לערעור.