ב"ל 41185-02-20

תקציר

פסק דין זה מתייחס לתביעה שהגיש בעל עסק עצמאי לאופניים, אשר ביקש להכיר בפגיעה כפגיעה בעבודה. הנתבעת, ככל הנראה חברת ביטוח או גוף ממשלתי, דחתה את התביעה בנימוק שהתובע לא היה רשום כעצמאי בעת הפגיעה. הסוגיה המרכזית שבמחלוקת הייתה האם התובע מילא את חובתו להירשם כעצמאי, שהיא דרישה לקבלת תגמולים הקשורים לנפגעי עבודה. החוק קובע כי עצמאים חייבים להירשם במוסד הרלוונטי או לעשות את הנדרש להירשם. התובעים טענו כי מילאו את חובתם בכך ששילמו דמי ביטוח ופעלו באמצעות יועץ מס. עם זאת, הראיות הראו כי התובע לא נרשם כראוי, כנדרש בחוק. מהמסמכים שהוצגו עולה כי בעוד התובעת דיווחה על הפסקת פעילות עסקית בשנת 2016, לא נשלח דיווח כזה כאשר התובעת חזרה לעסקיה בשנת 2018, חודשיים לפני הפגיעה בעבודה המדוברת. כמו כן, דמי הביטוח לשנת 2018 שולמו רק לאחר התרחשות הפגיעה. השופטת שקלה את טענת התובעים כי פעלו בתום לב ובאמצעות יועץ מס, אך בסופו של דבר דחתה את התביעה. השופט קבע כי מעשיו של התובע אינם מהווים עשיית הנדרש לרישום, שכן אין די בהוראות בעל פה שניתנו ליועץ מס. מעשיו של התובע עצמו לא עמדו בדרישות הקבועות בחוק, וטענתם כי סברו כי הם רשומים לא הייתה משכנעת. לפיכך, התביעה נדחתה. לא היה צו להוצאות, כמקובל בהליכי ביטוח לאומי.