בד"מ 24/10

תקציר

בפסק דין זה הורשע הנאשם, עו"ד אייל ראובינוף, בשני אישומים. האישום הראשון מתייחס להסכם הלוואה שנערך בין המתלונן דוד מחמלי לבין צד שלישי, הרב משה יזדי, שבו שימש ראובינוף כערב. על פי כתב האישום, ראובינוף קיבל ממהמלי במסגרת ההסכם סכום של 240 אלף שקל אך לא החזיר את הכסף למרות שהיה אמור להגיע, והשיקים שנתן כבטוחה לא כובדו. בית המשפט הרשיע את ראובינוף בפגיעה בכבוד המקצוע ובהתנהגות בלתי הולמת כלפי עורך דין, שכן ניצל לרעה את תוארו כעורך דין כדי להציג את עצמו כמכובד, ולא החזיר את הכספים שקיבל לידיו. האישום השני מתייחס לאי תגובתו של ראובינוף לתלונה שהגיש מחמלי. בית המשפט הרשיע את הנאשם בעבירה זו, המהווה עבירת משמעת לפי סעיף 61(3) לחוק לשכת עורכי הדין. טענת הנאשם כי לא השיב לתלונה משום שהתקיימה חקירת משטרה בנושא אינה מוצדקת, שכן הוא לא טען זאת בתגובתו לפנייה ולא הוכיח את תוכן החקירה. בית הדין הדגיש כי אי היענות לתלונה מהווה כשלעצמה עבירת משמעת, המבטאת זלזול בלשכה ובמוסדותיה ומשבשת הליכים משמעתיים. עם זאת, בית המשפט זיכה את ראובינוף מאישומים נוספים הנוגעים לצ'קים אחרים שהוציא שלא כובדו, ולהסכמים עליהם חתם ולא קויים, בשל ספק סביר כי מעשים אלה בוצעו תחת לחץ ואיומים. בשלב הענישה, בית המשפט השהה את ראובינוף מלשכת עורכי הדין למשך שמונה שנים, במצטבר עם כל עונש השעיה אחר. בית המשפט החליט שלא לפסוק למתלונן פיצויים בשל השיטות האלימות בהן השתמש לגביית החוב, והורה לראובינוף לשלם הוצאות משפט בסך 2,500 שקל שישקפו את האישומים בהם זוכה. ההחלטה ניתנה שלא בפניה, שכן הנאשם לא הגיש סיכומים ולא הופיע בפני בית המשפט לאחר שלב ההוכחות.