עש"א 67513-02-20

תקציר

הערעור בתיק זה נסוב סביב ההחלטה להתלות את רישיונו של המשיב לעסוק כמהנדס למשך שלוש שנים, כאשר שלושה חודשים ריצוי בפועל והיתרה על תנאי. המערערת טענה כי להחלטה לא היה משקל מספיק כדי לשמש גורם מרתיע לעוסקים באדריכלות והנדסה, ולא הביאה בחשבון את חומרת מעשיו של המשיב, שכללו התחזות למהנדס בעודו מורשה כאדריכל בלבד, וחתימה על היתרי בניה ללא הכישורים המתאימים, תוך שהוא עושה זאת בארבע עשרה הזדמנויות שונות. המשיב, לעומת זאת, ביקש מבית המשפט לתת משקל רב יותר לנסיבותיהם האישיות, וטען כי המערער התנכל להם מסיבות שאינן קשורות. לאחר בחינת הטענות שהוצגו, קבעה השופטת כי אף שוועדת האתיקה פעלה כראוי בבחינת גופו של המקרה, ההחלטה לא נתנה משקל מספק לתכליות המשפט המשמעתי, ואף לא התיישבה עם תקדימים משמעתיים קודמים. השופטת הדגישה את חשיבותו של המשפט המשמעתי בתחומי ההנדסה והאדריכלות, המשרתים אינטרס ציבורי ראשון במעלה, וציינה כי מימוש מקצועות אלה חייב לעמוד בסטנדרטים הגבוהים ביותר של זהירות ואחריות. תוך הכרה בהבדלים בין הדין המשמעתי למשפט הפלילי, הדגישה השופטת את הצורך בשוויון בהליכים משמעתיים, ואת החשיבות שבנקיטת אמצעים המידתיים לחומרת המעשים. במקרה זה, השופט מצא כי החלטת הוועדה הייתה סלחנית יתר על המידה ולא שיקפה את חומרת מעשיו של המשיב, במיוחד בהתחשב בהשלכות האפשריות של היתרי בנייה שנחתמו שלא כדין. השופט הגיע למסקנה כי יש להחמיר את הצעדים המשמעתיים כדי להעביר מסר ברור לגבי ההשלכות של חריגה מאמות מידה מקצועיות, וקבע כי התליית רישיונו בפועל של המשיב תוארך ל-12 חודשים, כאשר יתרת העונש תיוותר ללא שינוי.