ע"פ 3541/17

תקציר

בית המשפט לא יתערב בממצאיו העובדתיים של בית המשפט הפרוצדורלי, למעט במקרים נדירים של טעות משפטית, שלילת הזכות למשפט הוגן או פגם יסודי בקבלת ראיות או בניתוחן. בית המשפט אמנם נזהר כאשר הרשעה בעבירת מין מתבססת אך ורק על עדותה של המתלוננת, אך אין מדובר במקרה כזה, שכן עדותה של מ' נתמכת בראיות חיצוניות, לרבות עדותה של אחותה ש', שניסיונה מאשש את גרסתה של מ'. בית המשפט נחה דעתו כי עדותה של מ' אמינה ועקבית, והפרטים תואמים את המציאות. מנגד, עדותו של המערער לא הייתה אמינה, וטענותיו בדבר טעויות בזיהוי ובכשלים בחקירה לא צלחו. טענות המערער נסובות במידה רבה סביב ערעור על קביעות המהימנות והממצאים העובדתיים של בית משפט קמא, שערכאת הערעור אינה ששה להתערב בהם, במיוחד כאשר בית המשפט הפרוצדורלי הסביר היטב את נימוקיו, כמו במקרה זה. בית המשפט דוחה גם את טענות המערער ביחס לכתב האישום, וקובע כי ניתנה לו הזדמנות הוגנת להתגונן וכי לא נפגע מפרטיהם הספציפיים של סעיפי האישום. גם העונש שנגזר על המערער נמצא ראוי ומאוזן, ומשקף את חומרת עבירות המין המבוצעות בקטינים ואת הצורך בהרתעה כללית. עקרונות הענישה כוללים את האיזון המוסרי בין העבריין לקורבן, תוך הדגשת הצורך במסר ברור לקורבנות כי זעקותיהם נשמעות. הקלה בעונשם של עברייני מין אינה ראויה בדרך כלל, במיוחד במקרים של חומרה קיצונית והיעדר לקיחת אחריות, ומקרה זה אינו מצדיק יחס מיוחד. השופט א' שטיין מציע לעמיתיו לדחות את הערעור על כל חלקיו, הצעה שאומצה על ידי השופטים א' ברון וי' וילנר.