עב"ל 364/97

תקציר

במקרה שנדון בפני בית הדין הארצי לעבודה הוכר המשיב, נהג מקצועי של המועצה האזורית עזה משנת 1974, כמי שנפגע בעבודה בגב עקב מיקרוטראומה מתפקידו הנהוג. עבודתו כללה נהיגה באוטובוס במשך כשמונה שעות ביום, לעתים קרובות מעל כבישים עם פסי האטה מרובים, שנוספו בשנת 1994. הפציעות הקלות המצטברות המיוחסות לתנועות חוזרות וזהות בעמוד השדרה במהלך 22 שנות נהיגה באוטובוס הוכרו כגורמות לבעיות גבו. מומחה רפואי, שמונה על ידי בית המשפט, אישר קשר סיבתי בין תנאי העבודה של הנהג לבין התקף הגב, תוך שהוא מציין היעדר בעיות גב קודמות ושולל סיבות טבעיות אחרות לפגיעה. המערער, המייצג את המוסד, ערער על ההחלטה, בטענה שאין ראיות מספיקות לתנועות החוזרות ונשנות הדרושות ליישום תיאוריית המיקרוטראומה. עם זאת, בית המשפט דחה ערעור זה, ומצא תשתית עובדתית וראייתית מספקת לתמיכה בתביעת הנזק לפי תיאוריה זו. פסק הדין הדגיש את ההבחנה בין כאבי גב זמניים לבין פגיעות קלות מצטברות לבין נכות ארוכת טווח. בית המשפט הגיע למסקנה כי אמנם המשיב לא סבל מנכות לצמיתות, אך בעיות גבו בתקופת נבצרותו מצדיקות הכרה כנפגע עבודה. לפיכך נדחה ערעור המוסד, והמשיבה זכתה בהוצאות משפט, ובכך אישרה מחדש את החלטת בית הדין הראשוני לעבודה מיום 26.6.00.