דב"ע לב/166 - 0

תקציר

עובד שעבד במחנה צבאי מרוחק פנה לבית המשפט בבקשה לפיצויים לאחר שנפצע בעת דיג בזמנו הפנוי. העובד טען כי פעולתו הייתה סבירה ונלווית לעבודתו שכן היא נועדה להשלים את ארוחותיו והייתה נוהג מקובל בקרב העובדים במחנה, הידוע והמותר על ידי הקבלן ומנהלי העבודה. המוסד לביטוח לאומי טען כי התאונה נגרמה כתוצאה ממעשה שאינו קשור לעבודה. פסק דין הרוב דחה את הערעור, והסכים עם החלטת בית המשפט המחוזי. השופטים קבעו כי פעולת הדיג של העובד באמצעות חומרי נפץ לא הייתה נלווית באופן סביר לעבודתו, גם בהתחשב במיקום המרוחק ובהשפעתו על אורח החיים של העובדים. פסק הדין הדגיש את ההבחנה בין אכילה, שתייה ופעילות פנאי, וקבע כי בעוד שפעילויות פנאי עשויות להיחשב "בתהליך" של עבודה באתרים מרוחקים, שימוש בחומרי נפץ לדיג אינו עומד במבחן הסבירות. עם זאת, דעתו של השופט שטיין הייתה שונה, וסברה כי יש לראות באירוע תאונת עבודה בשל הנסיבות. פסק הדין קבע כי פעולתו של העובד, אף שאינה סבירה, הייתה חלק מחיי העבודה במחנה ולכן יש לראות בה קשורה לעבודה.