ע"מ 32/07

תקציר

גזר הדין מתייחס למגויס לצבא שנעדר ללא אישור למעלה משנתיים ועמד בפני אתגר גיוס חוקי בעקבות מעצרו. כתב האישום הוגש נגדו לפי סעיף 94 לחוק השיפוט הצבאי בגין היעדרות משירות. בא כוח המערער טען כי אין הוכחה לגיוס כדין, וזאת משני טעמים: ראשית, כשירותו של המערער לשירות לא נקבעה בתוך התקופה הקבועה בחוק; שנית, המערער לא נצטווה לחזור לשירות לאחר דחייה, כנדרש בסעיף 38(ד) לחוק שירות ביטחון. באשר לטענה הראשונה, הסכים בית המשפט עם התביעה כי אי שיתוף הפעולה של המערער גרם לעיכוב וכי אין מדובר בהפרה בוטה המצדיקה את ביטול הגיוס, מה גם שהוא כבר שירת מספר שבועות. בית המשפט הסכים גם עם פרשנות התביעה לסעיף 38(ד) לפיה הוראה מפורשת לחזור לשירות לאחר דחייה נדרשת רק למתגייסים שטרם החלו לשרת, ואילו מי שכבר החל לשרת צריך להודיע רק על מועד ההמשך. מודעותו של המערער לחובתו והיעדר כל הסבר חלופי להבנתו את תקופת הדחייה תומכים אף הם בפרשנות זו. בית המשפט הגיע למסקנה כי קיימות ראיות מספיקות לגיוסו החוקי של המערער ולהיעדרותו לאחר מכן ללא רשות, המצדיקות את המשך מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים.