עת"מ 11942-09-09

תקציר

העותרת, חברה בע"מ המפעילה מוסדות חינוך, הגישה בשנת 2009 עתירה בבקשה לפטור מארנונה. המשיבה, הרשות המקומית, סירבה בנימוק שהעותרת התאגדה כחברה בע"מ. העותרת ערערה וטענה כי המשיבה פטרה חברה אחרת, המכללה הלאומית להכשרה מקצועית סכנין בע"מ, מארנונה, למרות ששתי החברות הפעילו מוסדות חינוך בתחום שיפוטה של המשיבה. בית המשפט העליון הורה על מתן פסק דין משלים בטענת האפליה. עם זאת, השופט הגיע למסקנה כי טענות העותר, המסתמכות על מסמכים משנת 2010 ומעשים שיוחסו למשיב לאחר מועד הגשת העתירה, חסרות שחר. גם המסמך המרכזי, חוות דעת משפטית שהוכנה עבור המכללה, נמצא לא רלוונטי שכן הוא לא הצדיק את טענת העותרת לאפליה. זאת ועוד, עמדת המשיב הייתה כי הן העותרת והן המכללה אינן זכאיות לפטור ממס. בחינת טענות המכללה בעתירתם נגד המשיב תמכה בעמדה זו. לפיכך, דחתה השופטת את העתירה והדגישה כי התנהלות המשיב אינה מצדיקה את טענותיה החמורות של העותרת לאפליה. העותר חויב לשלם למשיב 15,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.