ע"פ 5864/10

תקציר

הערעור עוסק בשאלה האם יש לאפשר למערער לחזור בו מהודאתו והאם העונש שהוטל עליו – שנת מאסר בפועל ופיצוי למתלוננים – ראוי. המערער הודה בשני סעיפים של מעשה מגונה בקטין מתחת לגיל 14. באירוע הראשון חיבק המערער, נישק ונגע בשדיה של המתלוננת הראשונה, שהתגוררה באותו בניין. באירוע השני הניח המערער את ידו על ישבנה ותחתוניה של המתלוננת השנייה ונגע בפי הטבעת שלה. המערער הודה במשטרה ובבית המשפט, אך מסר גרסה שונה במקצת למעריך המסוכנות, וטען כי המתלוננת הראשונה נישקה אותו והמתלוננת השנייה ביקשה שייגע בה. בית המשפט קבע, כי בניגוד למקרים קודמים בהם הותר לנאשמים לחזור בהם מהודאותיהם, לא היו עניינים אובייקטיביים או קשיי לשון המצביעים על כך שהודאתו של המערער לא הייתה מרצון או שהוא לא הבין את השלכותיה. אמנם היה על בית המשפט לחקור אישית את הודעותיו הסותרות של המערער ולהקליט אותן, אך אין בכך כדי לזכות אותו אוטומטית לחזור בו מהודאתו; זו החלטה שבשיקול דעת. בהתחשב בנסיבות המיוחדות, קבע בית המשפט כי המערער לא יוכל לחזור בו מהודאתו. בהתייחסו לעונש מצא בית המשפט לנכון, אך נוכח גילו המתקדם של המערער ומצבו הבריאותי הלקוי, הורה על בדיקה רפואית בטרם ירצה את עונשו. הבדיקה תקבע אם הוא כשיר לרצות עונש מאסר, ואם לא, התוצאות יועברו לוועדת השחרורים. בית המשפט דחה את הערעור, וגזר דינו של המערער יחל ביום 1.3.2011, מה שיאפשר זמן להערכה הרפואית.