ע"פ 5921/12

תקציר

בית המשפט החליט לדחות בקשה לעכב ביצוע עונש מאסר שנגזר על נאשם. תקופת המאסר, בסך הכל 25 חודשים, מתייחסת לעבירת אלימות של יידוי אבנים חמור וגרימת חבלה למתלוננים. הכרעת דינו של בית משפט קמא, שמצא את הנאשם אשם, התבססה על עדותן המהימנה של המתלוננות. לעומת זאת, התבטאויותיו המשתנות של הנאשם היו חסרות אמינות. ככלל, ערכאות הערעור מכבדות את ממצאי העובדות והמהימנות שנקבעו על ידי בית משפט קמא, נוכח התבוננותם הישירה בעדים. הסיכויים להצליח לערער על ממצאים אלה קלושים אפוא. הטענות העיקריות שהעלתה ההגנה נגעו לאחריותו של הנאשם כשותף לביצוע העבירה. בית המשפט מכיר בכך שביצוע משותף מרמז על תיאום ותכנון מוקדם, אך גם מכיר בכך ששותפויות ספונטניות יכולות גם הן להפוך יחידים למבצעים משותפים. במקרה דנן, קבע בית משפט קמא במפורש כי המבקש הוא זה שיידה את האבן וגרם לחבלות, ולכן הדיון באחריות המשותפת מיותר. טענות נוספות בדבר משוא פנים של כבוד השופט שדן בתיק נדחו אף הן, שכן השופט לא מצא בסיס לטענות אלה. בעוד שתקופת המאסר הקצרה יחסית שנותרה לריצוי עשויה להצדיק עיכוב בביצוע גזר הדין, שיקולים אחרים גוברים על שיקול זה. אלה כוללים את עברו הפלילי המשמעותי של המבקש, אופייה האלים של העבירה והסבירות לעבירות חוזרות. באיזון בין כל השיקולים הרלוונטיים, קובע בית המשפט כי האינטרס הציבורי בענישה מיידית גובר, והבקשה לעיכוב ביצוע נדחית.