ע"פ 6404/20

תקציר

בבחינת הערעורים החליט בית המשפט לדחות אותם, תוך שהוא מאשרר את החלטת בית המשפט המחוזי המבוססת על עקרונות משפטיים מבוססים, לפיהם ערכאות ערעור מתערבות במתן גזרי דין רק במקרים חריגים. העונשים שהוטלו על המערערים נחשבו ראויים בהתחשב באופי העבירות ובחומרתן, ובהן חבלה מכוונת בנסיבות מחמירות, שהעונש עליה הוא עד 20 שנות מאסר, והריגה בקלות דעת. מדובר באלימות קשה שגרמה למותו של נער בן 16 ולפציעה חמורה של אחרים. למרות תיקוני חקיקה שנועדו ליישב בין העונשים על עבירות הקשורות להמתת חסד לבין משקלם המוסרי, ציין בית המשפט כי העונשים בגין הריגה בקלות דעת משתנים מאוד. נסיבותיהם האישיות של המערערים וטענותיהם בדבר הסלמת האירוע נשקלו אך לא נמצאו בהן די כדי לשנות את העונש, שכן הם חזרו חמושים לזירה במתכוון. תסקיר מבחן הדגיש כי נורמות תרבותיות והיעדר חרטה השפיעו על האלימות. יתר על כן, התופעה של בן המשפחה הצעיר ביותר לוקח אחריות בלעדית צוינה אך לא נמצאה מוצדקת. בית המשפט גם אישר את החלטת בית המשפט קמא לפיצוי כספי, תוך הדגשת התאמתה לחומרת העבירות. פסק הדין נחתם באישור הצורך בענישה מרתיעה לטיפול באלימות חברתית, ודחה את הערעורים במלואם.