חב"ר 1887-12-08

תקציר

התובע במקרה זה נזקק לניתוח דחוף וניסה תחילה לקבל טיפול במסגרת קופת החולים שלו, שסופקה על ידי הנתבעת. עם זאת, הנתבעת לא הציעה לתובע פתרון סביר, מה שהוביל אותו לפנות לטיפול רפואי פרטי. הניתוח המדובר נכלל ברשימת השירותים הרפואיים שהציעה הנתבעת בבתי חולים פרטיים, ורופא המשפחה של התובעת המליץ לבצע את הניתוח בהקדם האפשרי בשל דחיפות העניין. למרות מאמציו של התובע, הוא לא הצליח לקבל טיפול מהיר מרופאי הנתבעת. הנתבעת לא העמידה בפני התובע אפשרויות חלופיות ולא הפנתה אותו לגורמים מוסמכים לזירוז תביעתו, אלא הציעה בירור פסיבי של זכויות התובע בנוגע לטיפול פרטי. בית המשפט מצא כי התנהלות הנאשמים לא עמדה בשירות הרפואי הסביר וההולם המצופה מהם. יתר על כן, מעשיו של התובע נחשבו סבירים בנסיבות העניין, במיוחד נוכח דחיפות המצב. טענת הנתבעת כי התורים שנקבעו בבתי החולים אינם בשליטתה נדחתה, שכן חלה עליהם חובת זהירות כלפי מבוטחיהם. מאחר שבקשתו של התובע לטיפול רפואי פרטי נבעה מחסרונותיו של הנתבע ומהצורך שלו בטיפול דחוף, קבע בית המשפט כי על הנתבע לשאת בהוצאות הניתוח. משכך, חויבה הנתבעת לשפות את התובעת בגין מלוא הוצאות הניתוח, בניכוי ההשתתפות העצמית וכל תשלום קודם שבוצע. סכום זה, בסך 28,508 ₪, היה אמור להיות משולם בתוספת ריבית והפרשי הצמדה ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא, בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. בנוסף, חויבה הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט, בסך 6,000 ₪, בתוך אותה תקופה של 30 יום. פסק הדין העניק לנאשם זכות ערעור על פסק הדין בבית הדין הארצי בתוך 30 יום מיום קבלתו.