ערר 85203/16

תקציר

פסק הדין דן בשלוש סוגיות מרכזיות הנוגעות לתכנית תכנון (הר/2213) ולהיטל ההשבחה החל. ראשית, היא מבהירה כי המועד הקובע לתוקפה של התכנית הוא מועד הוצאת היתר הבנייה. שנית, היא קובעת כי הקלות בקווי בניין לצורך הקמת ממ"דים אינן מהוות השבחה תכנונית המביאה לעליית ערך הקרקע, ולכן לא יוטל היטל השבחה בגין רכיב זה. שלישית, פסק הדין קובע כי הסבת מרפסות קיימות לשטחים עיקריים מבלי לשנות את מאפייניהם הפיזיים אינה מביאה לעליית ערך הקרקע. מכאן, שגם על שינוי זה לא חל היטל השבחה. ההחלטה מתבססת על ניתוח שמאי מקיף, וקובעת כי הפעולות התכנוניות לא הביאו לעלייה מוחשית בשווי המקרקעין. הוועדה מכירה בכך שההקלות, שינויי השימוש ושינויי הייעוד יכולים באופן תיאורטי לגרום להיטל השבחה, אך מדגישה את החשיבות שבהוכחת עלייה ממשית בערך הקרקע, דבר שלא ניכר במקרה זה. משכך, הערעורים נדחים ברובם, והיטלי ההשבחה בגין הרכיבים הנ"ל עלולים להתבטל. לפסק הדין השלכות משמעותיות על הבנת הקריטריונים להטלת היטל השבחה ושיקולי השמאות הרלוונטיים להחלטות תכנוניות.