סע"ש 50531-12-18

תקציר

המקרה שלפנינו סובב סביב דפוס העסקה מורכב בו מעורבים שלושה צדדים: התובעת, אופוס ושופרסל. התובע, שעבד כסדרן במחלקת הבשר של שופרסל, טען כי שופרסל הייתה מעסיקתו המשותפת יחד עם חברת כוח האדם אופוס. שופרסל, לעומת זאת, טענה כי היא אינה המעסיקה וכי התובעת הועסקה אך ורק על ידי אופוס. סלע המחלוקת העיקרי היה האם יחסי העבודה בין הצדדים אותנטיים ולגיטימיים, שכן האופן שבו הגדירו את מערכת היחסים ביניהם לא נמצא מכריע. בית הדין בחן את האותנטיות של ההעסקה באמצעות אופוס, בהתחשב ב"כללי המשחק המקובלים" להעסקה כזו, הכרוכה בדרך כלל בהשמה זמנית. עם זאת, בית הדין מצא כי שופרסל לא הצליחה להוכיח צורך זמני בשירותיה של התובעת, דבר המצביע על שימוש מלאכותי בהעסקה עקיפה כדי להתחמק מחובות מעסיק ישירות. כמו כן, הלגיטימיות של ההעסקה הוטלה בספק, שכן שופרסל לא פיקחה כראוי על תשלום זכויותיה של התובעת, מה שעורר ספק אם מתכונת ההעסקה תואמת את חוקי העבודה ואת תקנת הציבור. בסופו של דבר, בית המשפט הגיע למסקנה ששופרסל ואופוס היו מעסיקות משותפות של התובעת. שופרסל חויבה לפצות את התובע בגין הטבות מסוימות שלא שולמו, לרבות הודעה מוקדמת על תנאי העסקה, ניכויים מופרזים בגין ביטוח רפואי, פדיון חופשות, דמי חגים והפרשות לפיקדון לעובדים זרים. עוד קבע בית הדין כי העסקתו של התובע לא הופסקה ולא התפטרה, ומשכך נדחו טענותיו לפיטורים שלא כדין והודעה מוקדמת. בנוסף, קבע בית המשפט כי צווי ההרחבה הנוגעים לענפי שרשרת המזון או שירותי כוח האדם אינם חלים במקרה זה. לבסוף, נפסקו לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין משופרסל.