ב"ל 38103-10-17

תקציר

ועדת ערר קבעה כי דרגת הנכות הצמיתה של המערער היא 19%, החל מיום 1.4.2016. המערער טען כי הן יועץ הוועדה והן הוועדה עצמה לא קיימו את ההנחיות בפסיקה קודמת. המערער ביקש כי עניינו ייבחן מחדש על ידי הרכב אחר, בטענה כי הוועדה לא התייחסה למרכיבים מכריעים בקביעת דרגת הנכות שלו. לגופו של עניין, טען בא כוח המערער כי הוועדה התעלמה מפרטים מהותיים בשני תחומים מרכזיים: הצלקת ברגלו הימנית של המערער ומצבו האורתופדי. באשר לצלקת טען המערער כי יועץ הוועדה לא התייחס לשאלה האם הצלקת כואבת או מכוערת, כפי שהורה בפסק הדין. במקום זאת, דו"ח היועץ התמקד בנראות וברגישות של הצלקת, שלא היו השיקולים העיקריים. כמו כן, הוועדה העניקה דרגת נכות של 5% בגין הצלקת, בניגוד להמלצת היועץ של 1% מבלי לספק כל נימוק להחלטה זו. אשר לסוגיה האורתופדית, הוועדה לא דנה בסעיף 2 לערעורו של המערער, אשר פירט את המגבלות המשפיעות על יכולתו הכללית לעבוד, ואף לא התייחסה כראוי להמלצותיו של פרופ' עטר בעניין נכות עקב פגיעה כללית בתנועה. בית המשפט הסכים עם המערערת וקבע כי יש לקבל את הערעור. נמצא כי הוועדה לא פעלה בהתאם להנחיות בפסק הדין הקודם, דבר שהצריך בחינה מחודשת של המקרה על ידי ועדה חדשה. פאנל זה צריך לכלול מומחה בכירורגיה פלסטית או להתייעץ עם מומחה חיצוני בתחום זה. בנוסף, יש להפנות לחוות דעתו של פרופ' עטר בנושא האורתופדי. המשיב חויב לשלם למערערת שכר טרחת עורך דין, תוך אפשרות לערער על ההחלטה לבית הדין הארצי לעבודה.