ת"א 16906/08

תקציר

התובע החזיק בשיק שיועד לו אך נעדר שם המוטב, שהיה ברשותו הפיזית אך לא החזיק בו כדין, על פי פקודת השטרות. הנתבעת טענה כי התובעת אינה מחזיקה כראוי בשיק, ולכן אין לחייבה לפרוע אותו, שכן השיק ניתן כמימון ביניים עד לביצוע העברה בנקאית על ידי צד שלישי, דבר שלא קרה מעולם. בית המשפט בחן האם הייתה לתובע חזקה ראויה על פי הפקודה, ומצא כי בעוד שהתקיימו שלושה תנאים להחזקה ראויה – שלמות השיק ומראהו, היעדר הגבלה על סחירות ומתן ערך – התנאי הרביעי, סחר בשיק בתום לב, לא התקיים. דרישת התובע לקבל את כספי ההמחאה, בנוסף לכספי ההעברה הבנקאית שקיבל, נמצאה בחוסר תום לב, שכן השיק ניתן דווקא כפתרון ביניים עד לביצוע ההעברה הבנקאית. לפיכך, קבע בית המשפט כי התובע אינו זכאי לכספי ההמחאה, ודחה את תביעתו והורה לו לשלם במקומו את שכר טרחת הנתבע.