פש"ר 30249-12-10

תקציר

במקרה זה, בית המשפט דן בבקשה של גרושתו של החייב, המבקשת רשות להמשיך ולגבות דמי מזונות עבור בנם, תוך מינוף סעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל. בית המשפט לענייני משפחה פסק כי על החייב לשלם מזונות חודשיים בסך 400 ₪ עד הגיעו של בנם לגיל 18. עם זאת, לאחר שהוצא צו כינוס נכסים נגד החייב, הוקפאו התשלומים, וחוב המזונות נרשם אצל כונס הנכסים הרשמי. החייב טען כי המשך תשלום המזונות לאחר כינוס הנכסים מעדיף נושה אחד על פני אחרים וביקש הקלה בשל מצבו הכלכלי. שהותו של הבן בפנימייה סיבכה עוד יותר את העניין, שכן בא כוח המשיב ציין כי חיוב במזונות עשוי להיות פחות דחוף בהתחשב בנסיבות. בא כוח היועץ המשפטי לממשלה התנגד לבקשתה של גרושתו, והדגיש את הצורך בגילוי כספי מפורט כדי לאזן בין צרכי הנושים וצרכי הילד. המנהל המיוחד יישר קו עם עמדה זו. בהתחשב הן בצרכי הבן והן במטרות השיקום הכלכלי של החייב, החליט בית המשפט לתקן את צו התשלומים של החייב, וקבע אותו על 700 ש"ח לחודש, כאשר 300 ש"ח מסומנים כמזונות, החל רטרואקטיבית מספטמבר 2011. צעד זה נועד לאזן בין הדרישות מהחייב, להבטיח הפרעה מינימלית להליך פשיטת הרגל שלו תוך מתן מענה לצרכיו הבסיסיים של בנו. בית המשפט הדגיש את חשיבות עמידתו של החייב בצו מתוקן זה והדגיש את עדיפות המזונות במסגרת הליכי פשיטת רגל.