צבאי 35598-05-22

תקציר

אלמנתו של אדם שנפטר תבעה את ילדיו של בעלה המנוח מנישואיו הקודמים כדי לתת תוקף לצוואתו, מדצמבר 1997, שהורישה לה את כל רכושו. הנתבעים, הילדים, התנגדו לצוואה בטענה שאינה אותנטית, בטענה כי חתימת אביהם זויפה, וכי גם אם היא אמיתית, הצוואה היא תוצאה של השפעה בלתי הוגנת, איומים והתעללות מצד התובע. עוד טענו כי הצוואה נערכה על ידי התובעת עצמה והיא הייתה עדה לה, מה שעל פי הדין הישראלי הופך אותה לחסרת תוקף. כמו כן, הם הציגו צוואה מאוחרת יותר, מאפריל 2016, בה הוריש את הנכס לנתבעים. השופט פסק לטובת התובע, ולא מצא טעם בטענות הנתבעים. השופטת התייחסה לצוואה משנת 2016, שהוצגה על ידי הנתבעים, כראיה לכך שהמנוח הבין את תוכנה והשלכותיה של הצוואה משנת 1997, ובחר שלא לתקנה, ובכך דחה את טענת ההשפעה הבלתי הוגנת. השופט קיבל גם את חוות דעתו של המומחה שמונה על ידי בית המשפט, לפיה החתימות על הצוואה משנת 1997 היו אמיתיות, וציין כי הנתבעים לא הביאו כל ראיה לזיוף. באשר למעורבותה הנטענת של התובעת בעריכת הצוואה, ציינה השופטת כי נוכחותה של התובעת בעת החתימה על הצוואה אינה מהווה את היותה עדה, כהגדרתה בחוק, ולכן תפקידה אינו פוסל את הצוואה. השופטת גם מתחה ביקורת על הנתבעים על העלאת טענות סותרות ועל הצגת עדויות לא רלוונטיות, תוך שהיא מוצאת את עדי התביעה מהימנים. כתוצאה מכך, דחתה השופטת את התנגדות הנתבעים והורתה על קיום הצוואה משנת 1997, ופסק לתובע שכר טרחת עורך דין בסך 50,000 ₪ מהנתבעים.