ע"פ 293/89

תקציר

בתיק משפטי מורכב זה עסק בית המשפט העליון בהרשעותיהם של פרופ' מרדכי סוקולובסקי ואביו יהודה סוקולובסקי. המערער הראשון, בכיר באוניברסיטה, ואביו, בעל סוכנות נסיעות, הואשמו בעבירות שונות, לרבות גניבה, מרמה והפרת אמונים בקשר להתנהלות כספית פסולה של כספי האוניברסיטה. הטענות כללו החזקה ושימוש בלתי מורשים בדמי אש"ל ובכרטיסי טיסה המיועדים לנסיעות אקדמיות שלא בוצעו או שלא הושלמו במלואן. עיקר הוויכוח המשפטי נסב סביב שאלת הבעלות על כספים אלה והאם מעשיהם של המערערים מהווים גניבה לפי חוק העונשין. בית המשפט נדרש לפרש את ההגדרות המשפטיות של "גניבה בידי נפקד" והאם הייתה למערערים חזקה או בעלות כדין בנכסים שבמחלוקת. פסקי הדין התמקדו בקביעת הבעלים החוקיים של הכספים: האוניברסיטה או המערערת. השופט לוין קבע כי הכספים הפכו לרכושו של המערער עם קבלתם כדין, דבר השולל אישומי גניבה לפי סעיף 383(א)(2) אך מהווה הפרת אמונים, ואילו הנשיא שמגר התנגד לכך, וראה את הכספים כרכוש אוניברסיטאי שנעשה בו שימוש לרעה על ידי המערער. פסק דין הרוב זיכה את המערערים מאשמת קשירת קשר וחלק מאשמת גניבה, תוך שמירה על הרשעות הקשורות למרמה והפרת אמונים בתוך תאגיד תאגיד. יתר על כן, הם הכירו בכך שהמערערת אמנם פעלה שלא כשורה, אך יש לשמור על הגבול המשפטי שבין חובה אזרחית לבין גניבה פלילית. בסופו של דבר, שינה בית המשפט את העונשים אך אישר את הצורך במאסר מסוים למערער הראשון, תוך הדגשת חומרת מעשיו בהפרת אמונים.