פש"ר 399/96

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס למקרה בו מפרק הגיש בקשה לקביעה כי עסקי החברה התנהלו במרמה. המשיבים, שהיו נושאי משרה ודירקטורים בחברה, ביקשו לדחות את הבקשה בנימוק שהיא אסורה על פי חוק. עיקר המחלוקת נסובה סביב השאלה מתי "גילה" המפרק את מעשי המרמה, שהוא מכריע בקביעת מועד תחילתה של תקופת ההתיישנות. המפרק טען כי המועד הרלוונטי הוא מועד מינויו, ואילו המשיבים טענו כי היה זה כאשר התרמית התגלתה בפועל על ידי גורמים רלוונטיים אחרים, קרי הנושים - בנק הפועלים ומרכז ההשקעות. בית המשפט שמע כי התרמית שביצעו החברה ומנהלה, רודמן, הגיעה לידיעת הנושים בסביבות סוף 1994 או תחילת 1995, ולכן הבקשה, שהוגשה בשנת 2003, התיישנה. בסופו של דבר פסק השופט לטובת המשיבים, וקבע כי אכן דינה של הבקשה להידחות מחמת התיישנות. כמו כן הורה השופט למפרק לשאת בהוצאות הבקשה ולשלם לכל אחד מהמשיבים סכום קצוב, לרבות מע"מ, ריבית והפרשי הצמדה ממועד פסק הדין ועד לתשלום בפועל.