תמ"ש 26473/97

תקציר

לאחר שנים של התעללות פיזית ונפשית מתמשכת מצד בעלה, החליטה לבסוף התובעת לעשות מעשה. היא הגישה תביעה נגד בעלה, בדרישה לפירוק נכסי הנישואין שלהם. בני הזוג רכשו במהלך השנים מספר נכסים משותפים, בהם בית מגורים משותף, שני כלי רכב וחובות שונים. לתובעת היו גם נכסים אישיים, לרבות זכויות סוציאליות שנצברו במהלך העסקתה, בעוד הנתבע החזיק בציוד הקשור לעבודתו כקבלן. התובע טען כי הנתבע נהג באלימות לאורך כל שנות נישואיהם ואף הבריח רכוש, לרבות סכומי כסף ניכרים שהרוויח מעבודתו, אותם קיבל במזומן. היא דרשה נתח גדול יותר מנכסי הנישואין, מתוך אמונה שאין זה צודק שהם יחולקו שווה בשווה. מנגד, הנתבעת הכחישה את הטענות לאלימות וטענה כי התובעת ניהלה את כספי המשותף בצורה נוחה. באשר לכספים המוברחים טען הנתבע כי נתן לתובע את כל המזומנים שהרוויח. בית המשפט, לאחר שבחן את הראיות שהוצגו, מצא כי טענות התובע לאלימות תקפות באופן חלקי, אם כי חומרת ההתעללות ועקביותה לא הוכחו. חשוב לציין כי בית המשפט הכיר בנזק הנפשי שנגרם לתובע. באשר לרכוש המוברח, הסכים בית המשפט עם התובע כי הנתבע אכן העלים כספים שהרוויח מעבודתו. באופן קריטי, הנאשם לא סיפק מידע כנה ושקוף על הכנסותיו, נכסיו וציודו. בית המשפט הדגיש כי התנהגות כזו אינה מקובלת ומפרה את עקרון גילוי תום הלב. כתוצאה מכך, פסק בית המשפט לטובת התובעת ופסק לה חלק גדול יותר מנכסי הנישואין. לגופו של עניין, לתובעת הוענקה בעלות מלאה על זכויותיה הסוציאליות וזכויות העבודה, בעוד שבית המגורים בבעלות משותפת, כלי הרכב וציוד העבודה של הנתבע יימכרו והתמורה תחולק שווה בשווה. התובע היה זכאי גם למחצית דמי השכירות שקיבל הנתבע מדירת הסטודיו שלהם, בצירוף ריבית. בנוסף, הצדדים יישאו בחובותיהם המשותפים לפני הפירוד באופן שווה, למעט חובות מסוימים שנגרמו לתובע לאחר שהנתבע עזב את בית המגורים. בית המשפט דחה את טענת התובעת בדבר תכשיטים גנובים, מחוסר ראיות מספיקות. לבסוף חויב הנתבע לשאת בהוצאות ובשכר טרחת עורך דין, בסך 2,000 ₪.