ע"א 1078/06

תקציר

המשיב הגיש תביעה כנגד המערערים, בטענה כי נפגע בתאונה שאירעה בדיר חזירים בבעלות המערערים, בירג ותאופיק. בית משפט קמא הטיל על המערערים אחריות לתאונה והורה להם לפצות את המשיב. המערערים ערערו על פסק הדין וטענו כי המשיב אינו זכאי לפיצוי כלשהו מהם בשל היותו סוחר סמים המרצה עונש מאסר, ולכן הכנסותיו לא נפגעו מהתאונה. בית המשפט קבע, כי המערערים לא הביאו ראיות מספיקות להוכחת טענתם כי המשיב היה סוחר סמים. צוין, כי טענת המערערים התבססה על תצהירו של המערער 4, אשר לא היווה ראיה מספקת. בנוסף, טענת המשיב כי היה מטפס בניין והתפרנס מעבודה פיזית לא הייתה שנויה במחלוקת. בית המשפט קיבל את ראיות המשיב, לרבות תלושי שכר, לפיהן התפרנס מעבודה עם חזירים לפני התאונה ובאטליז לאחריה. בית המשפט מצא כי המשיב זכאי לפיצוי בגין אובדן השתכרותו, אך הפחית את תקופת הפיצוי ב-12 חודשים, בהתחשב בזמן שהמשיב ריצה עונש מאסר שאינו קשור לתאונה. בית המשפט קיבל גם את טענת המערערים כי יש לחשב את אובדן כושר ההשתכרות העתידי של המשיב על פי שכרו טרם התאונה, ולא על פי שכר גבוה יותר שהיה עשוי להשתכר עם הכשרה מתאימה. בית המשפט הוסיף והפחית את סכום הפיצוי שנפסק בגין כאב וסבל, ומצא כי הסכום שנפסק על ידי בית משפט קמא מופרז. אשר לטענת המערערים כי בית משפט קמא לא היה צריך לפסוק פיצוי בגין עזרה לזולת, לא מצא בית המשפט עילה להתערב בהחלטת בית משפט קמא, שכן היא התבססה על עדות מהימנה. בית המשפט דחה גם את טענת המערערים בדבר נסיעות והוצאות רפואיות, וקבע כי ניתן לפסוק הוצאות אלה על סמך אומדנים אם בית המשפט ימצא את העדות אמינה. בית המשפט קבע כי המשיב אינו זכאי ל-25% מחלקם של המערערים בגובה הפיצויים, שכן לא עמד בתנאים המפורטים בסעיף 330 לחוק הביטוח הלאומי. לטענת בית המשפט, תביעת המשיב כנגד המערערים ותביעת השיפוי של המוסד לביטוח לאומי לא התבררה יחדיו, ולמוסד לא נמסרה הודעה על תביעת המשיב במועד. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי יש לחלק את האחריות לתאונה שווה בשווה בין בירג לתאופיק, שכן הנסיבות שגרמו לקריסת הסככה לא התבררו. לכל מערער הוטלו 50%. לבסוף, קבע בית המשפט כי על המשיב לשאת בהוצאות ובשכר טרחת עורך הדין של המערערים, בסך 15,000 ₪, בשל תוצאות ההתדיינות המשפטית. דעתו החולקת של סגן הנשיא כהן הציעה חלוקה שונה של העלויות. סיכומו של דבר, הערעור התקבל, ופסק דינו של בית משפט קמא בטל. המשיב לא היה זכאי לכל פיצוי מהמערערים, שכן תביעתו קוזזה מהגמלאות שקיבל מהמוסד לביטוח לאומי.