ת"א 1786/06

תקציר

מדובר בבקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד בזק - החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (בזק או המשיב) בגין פרסום מטעה. המבקש, גיא אלוני, טוען כי הפרסומות של בזק בדבר עלות שיחות טלפון מקו נייח לטלפון סלולרי היו מטעות, בניגוד לחוק הגנת הצרכן. לדברי אלוני, בזק פרסמה עלות של "כ-44 אגורות לדקה כולל הכל", בעוד שהעלות בפועל הייתה גבוהה מסכום זה, שכן היא חושבה על בסיס מקטעים של 12 שניות, מה שהביא לחיובים גבוהים יותר, במיוחד עבור שיחות קצרות יותר. הדיון נסוב סביב שתי סוגיות עיקריות: האם הפרסום של בזק אכן היה מטעה, והקשר הסיבתי הנדרש בין הפרסום המטעה לבין הנזק לצרכנים ששילמו עבור השירות. בית המשפט מוצא כי המבקשת הצליחה להוכיח כי הפרסום של בזק עלול היה להטעות צרכנים. המילים "כ-44 אגורות" לא היו מדויקות, שכן החיובים בפועל נעו בין 44.14 ל-44.57 אגורות לדקה. יתר על כן, הפרסום לא ציין כי השיחות חויבו על בסיס מקטעים של 12 שניות, מה שהגדיל את העלות לעומת המחיר שפורסם. במקרים קודמים הנוגעים לשיטת החיוב לפי יחידות מניה לא היה פרסום מטעה שכזה, ובית המשפט באותם מקרים דחה את הטענות להטעיה. באשר לקשר הסיבתי, בית המשפט קובע כי ניתן להסיק הסתמכות על פרסום מחשיפת הלקוח אליו ומהשימוש שעשה בשירות לאחר מכן. במקרה זה, הפרסום היה נרחב ונועד לשכנע את מנויי בזק להשתמש בטלפון הקווי שלהם כדי להתקשר לטלפונים סלולריים, שכן לכאורה היה זול יותר. בית המשפט מקבל את טענת המבקש כי הסתמך על הפרסום המטעה והנחה את בני משפחתו לבצע שיחות באמצעות קו הבזק. תקופת ההסתמכות נקבעת כמשך השפעת הפרסום על הלקוח, שבמקרה זה הוא חודשיים לפחות. הנזק שנגרם לצרכנים הוא ההפרש בין הסכום בו חויבו לבין המחיר המפורסם בתקופת ההסתמכות. מכיוון שהפרסום הניע לקוחות להשתמש בטלפון הקווי שלהם, יש לשקול את כל השיחות שבוצעו בתקופה זו כתוצאה מהפרסום המטעה. בית המשפט מדגיש כי התובענה הייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת ביותר לפתרון סכסוך זה, שכן התובעים הפוטנציאליים רבים, מפוזרים ברחבי הארץ, והנזק הפרטני קטן יחסית. לפיכך, בית המשפט מאשר את הבקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית. הקבוצה כוללת מנויי בזק שביצעו שיחות לטלפונים סלולריים החל מ-1 ביולי 2005 ועד ל-1 בספטמבר 2005, התקופה שבה נחשפו לפרסום המטעה וככל הנראה הושפעו ממנו. התובע הראשי הוא גיא אלוני, והמייצגים הם רונן זהבי, רונן וייסמן ודוד ביטון. השאלה המשותפת לקבוצה היא משך ההשפעה של הפרסום. בית המשפט מורה לבזק לשאת בהוצאות הבקשה, בסך 35 אלף שקל, וקובע כי ההחלטה תפורסם בעיתונים עבריים, ערביים ורוסיים, כאשר ההוצאות בהן תישא בזק.