בג"צ 3905/14

תקציר

השאלה המרכזית סביב פסק דין זה היא האם יש להאריך את עיכוב ביצוע פסק הדין בעניין חלקה 10, ובכך למנוע את פינויים של שבעה מבנים הנמצאים כיום על הקרקע. חשוב לציין כי פסק דין זה אינו קובע את זכויות הקניין של העותר או של צדדים אחרים המעורבים, שכן הדבר ייקבע בהליך אזרחי נפרד. פסק הדין בהליך העיקרי מחייב את פינוי המאחז מגרון, ובית המשפט מכיר בסמכות הטבועה להאריך מועדים שנקבעו בפסק דין זה. עם זאת, סמכות זו מופעלת במשורה ולא כפרקטיקה שגרתית. במקרה זה, בקשת המדינה לדחיית הפינוי בשלוש שנים וחצי נדחתה קודם לכן, בנימוק שמדובר בבקשה בלתי סבירה. נכון לעכשיו, המדינה לא מסרה כל מידע חדש בנוגע להיתכנות השלמת עסקת הרכישה הנטענת או בניית מבנים על המגרש המדובר. כמו כן, נקבע כי הקרקע יכולה לשמש אך ורק למטרות חקלאיות ולא למגורים. מסקנת בית המשפט היא כי פינוי המבנים צריך להתבצע כפי שהורה במקור. הדבר מתחזק נוכח העובדה שהמבנים עומדים כיום ריקים ופינויים המיידי לא יגרום לנזק מעשי, מה גם שהעותר יכול לבנותם מחדש אם יצליח בתביעה האזרחית. פסק הדין מתייחס גם לבקשת המדינה, שהוגשה במהלך הדיונים בעל פה, לזמן נוסף להסרת אנטנות סלולריות הממוקמות באזור. בית המשפט קובע כי לא ניתן להחיל את פסק הדין בהליך העיקרי על אנטנות אלה מבלי לשמוע את עמדת חברות הסלולר המעורבות. לכן, אם הצווים אכן יחולו עליהם, ביצועם יעוכב ב-60 יום. העותר חויב לשלם 30,000 ₪ הוצאות ושכר טרחת עורך דין למשיב מס' 5, כאשר בין העותר לבין המדינה לא נקבעו שכר טרחה. פינוי המבנים מותר בתוך 45 יום, על פי בקשת המדינה ובהסכמת המשיב 5.