ת"א 49847-06-21

תקציר

השופט דחה את התביעה ואת התביעה שכנגד במלואן. ראשית, באשר לטענת התובעת כי נפל פגם בהתנהלות הנתבעים טרם חתימת הסכם המכר, לא מצאה השופטת כל ראיה שתתמוך בטענות התובעת בדבר כפייה ואיומים. גרסתו של התובע לאירועים לא הייתה נוחה וחסרה פירוט, ונטל ההוכחה המוגבר היה מוטל עליו בגין טענות חמורות מעין אלה. בנוסף, נדחו טענות התובעת כי הסכם המכר בטל בשל היעדר אישור והסתרת משא ומתן. התובע היה מודע למו"מ ובחר למכור את מניותיו בשל מצבה הפיננסי והרגולטורי השברירי של החברה. הוא גם לא הצליח להוכיח את שווי מניותיו בעת הסכם המכר, ותביעתו להשבת המניות נזנחה. שנית, באשר לתביעה לחייב את הנתבעת מס' 2 בתשלום פיצויים מוסכמים על פי הסכם המכר, קבעה השופטת כי בהסכם צוין במפורש כי רק הנתבעת מס' 1 חייבת בתשלום. הסכמים כלשהם בין הנתבעים לא יצרו עילת תביעה לתובע כנגד הנתבעת מס' 2. שלישית, באשר לתביעה לחייב את הנתבעת מס' 1 בתשלום פיצויים מוסכמים בגין הפרת הסכם המכר, לא מצאה השופטת שיהוי העולה כדי הפרת ההסכם. יתר על כן, התובעת לא שלחה כל אזהרה בגין ההפרות הנטענות, דבר שהיה דרישה על פי ההסכם. השופט דחה גם את התביעה בגין עוגמת נפש ונזקים נוספים. לבסוף, באשר לתביעה שכנגד לפיצוי מוסכם, קבעה השופטת כי בעוד שהודעות הביטול היוו הפרה יסודית של ההסכם, הנתבעים שכנגד תיקנו את ההפרות לאחר שקיבלו התראה מתאימה. לפיכך, נדחתה גם התביעה שכנגד לפיצוי מוסכם. השופטת הורתה לתובע לשאת בהוצאות הנתבעת מס' 2 בסך 50,000 ₪, אך לא פסקה הוצאות בין התובע לנתבע שכנגד ובין שני הנתבעים.