בג"צ 1958/90

תקציר

העותר, בעל אולם חתונות, ביקש לקבל רישיון לרכוש ולהחזיק אקדח לאחר שאקדחו ברישיון נגנב במהלך פלישה לבית. המשיב, פקיד הרישוי לפי חוק כלי ירייה, דחה את בקשת העותר בנימוק כי נסיבותיו אינן עומדות באמות המידה הקיימות למתן רישיונות כאמור וכי יש להתייחס לבקשת העותר כאל בקשה חדשה. עם זאת, בג"ץ פסק לטובת העותר, והתערב בהחלטה. בית המשפט הכיר במדיניותה של המשיבה לצמצם את מספר כלי הירייה שבידי הציבור כסבירה, אך הלין על תחולתה בעניינו של העותר. הודגש כי העותר החזיק בעבר ברישיון שנים רבות, ונסיבות גניבת האקדח לא העידו על כל אשם או רשלנות מצדו. בית המשפט לא מצא הצדקה להתייחס לבקשתה של העותרת כבקשה חדשה, מה גם שמדיניותה של המשיבה מבחינה בין חידוש רישיונות קיימים לבין מתן חדשים. טענת המשיבים כי מתן הרישיון יגדיל את מספר כלי הנשק שברשות הציבור לא הייתה משכנעת, שכן לעותר היה אינטרס לגיטימי להמשיך ולהחזיק כלי ירייה ברישיון לעסקיו. יתר על כן, בית המשפט סבר כי אין זה הוגן להעניש את העותר בגין גניבת נשקו, מה גם שהוא עמד בתנאים הנדרשים לקבלת רישיון עסק ויקבל אותו בקרוב. לסיכום, הורה בית המשפט למשיב להעניק לעותר רישיון לרכוש ולהחזיק אקדח, ופסק לו הוצאות בסך 5,000 ₪. השופט ט' אור נתן את פסק הדין, עליו הסכימו המשנה לנשיאה מ' אלון והשופט ד' לוין.