ת"א 18572-12-20

תקציר

התובע, עורך דין בן 84 ומנהל נכסים, תבע מחברת הביטוח הנתבעת פיצויים בעקבות תאונת דרכים שגרמה לו לחבלות. הצדדים הסכימו בשאלת האחריות אך לא הסכימו על היקף נזקיו של התובע. בית המשפט מינה מומחה שאישר את נזקי התובע והעריך את נכותו הצמיתה ב-18.77%. לאחר מכן קבע השופט כי נכותו התפקודית של התובע עומדת על 14.5%. התובע טען כי התאונה מנעה ממנו לעבוד ולנהל את נכסיו, ואילו הנתבע טען כי זקנתו של התובע ומחלות רקע היו הסיבות לאי יכולתו לעבוד. השופטת קבעה את גיל הפרישה של התובע על 85 שנים, בהתחשב בגילו המתקדם בעת התאונה ובמצבו הרפואי הקודם. השופט בחן את השתכרותו של התובע מעבודתו כעורך דין וכמנהל רכוש, ומצא כי התאונה ופציעותיו שבאו בעקבותיה גרמו לירידה בהכנסותיו. עם זאת, השופטת לקחה בחשבון גם את השפעת מגפת הקורונה, שהחלה חודשים ספורים לאחר התאונה, והודתה כי היא השפיעה על יכולתו של התובע לעבוד ולנהל את נכסיו. עבור השתכרותו כעורך דין פסק לו השופט 33,416 שקל, ועבור ניהול רכושו פסק השופט 17,568 שקל, שניהם פיצויים על הפסדים בעבר ובעתיד. כמו כן פסקה השופטת לתובע 18,000 ₪ עבור סיוע לזולת, 10,000 ₪ עבור הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה, ו-16,606 ₪ עבור נזק לא ממוני. בסך הכל חויבו הנתבעים לשלם לתובע 95,590 ₪, בצירוף ריבית ושכר טרחת עורך דין בשיעור של 15.21% מהסכום שנפסק. השופט אף העניק לתובע זכות ערעור על ההחלטה בבית המשפט המחוזי בתוך 60 יום.